החלטה בתיק בש"א 175361/07

לפני בקשת רשות להתגונן, שהוגשה ע"י המבקשים, גב' מזל אטייה ומר אייל אלבז, כנגד תובענה ע"ס 42,233 ש"ח, שהוגשה נגדם ע"י המשיב, הבנק הבינלאומי הראשון, בשל היותם ערבים להלוואה אשר נתן המשיב לגב' ענבל מזרחי (להלן: "החייבת").

התביעה

ביום 8.10.03 וביום 14.10.03 חתמו המבקשים על כתב ערבות לחבות מסוימת, לחובותיה של החייבת, עד לסך של 40,000 ש"ח [נכון ליום 8.10.03] וזאת בצירוף הפרשי הצמדה. בהתאם לכתב הערבות, כל אחד מבין הנתבעים ערב למחצית חוב החייבת העיקרית כלפי המשיב, עד לסכום של 40,000 ש"ח. ביום 30.11.05 ניתן צו כינוס נכסים נגד החייבת במסגרת הליכי פשיטת רגל. ביום 22.9.06 ניתן פסק דין נגד החייבת לטובת הבנק. יתרת חובה של החייבת לבנק נכון ליום 29.7.07 הנו על סך 42,233 ש"ח. חובה של החייבת לבנק נושא ריבית לפי תנאי ההסכם שבין החייבת לבנק.

בקשת הרשות להתגונן

לטענת המבקשים, המשיב נהג כלפיהם בחוסר תום-לב ושלא בדרך מקובלת, בכך שהטעה אותם, באופן שמצדיק את ביטולו של חוזה הערבות ודחיית תביעת הבנק. לטענת המבקשים, על אף היותם הדיוטות בתחום הבנקאות, לא הוסבר להם דבר אודות הסכם הערבות עליו נדרשו לחתום ולא הועבר להם כל מידע מהותי נוסף מפקידי הבנק, באשר למטרת ההלוואה, לנסיבות אשר הביאו את החייבת העיקרית לצורך בקבלת ההלוואה, באשר לחריגות האשראי בחשבון הבנק של החייבת העיקרית, ולתנאי ההסכם. כמו כן, לא הוסבה תשומת ליבם של המבקשים לתנאים בהסכם שעשויים לפגוע בהם. בנוסף, חולקים המבקשים על גובה סכום התביעה. לטענתם, ערבותם חלה אך ורק על יתרת סכום ההלוואה שלא נפרעה ולא על חובות החייבת שמקורם בחשבון העו"ש. אדון להלן בטענות המבקשים כסדרם.

דיון

הסתרת מידע ואי-גילוי נאות באשר לפרטי הסכם הערבות

לטענת המבקשת, היא חתמה כערבה נוספת, על כתב ערבות לחבות מסוימת עד לסכום של 40,000 ש"ח, מבלי שהוסבר לה ע"י פקידי הבנק דבר, למעט: סכום ההלוואה, כי ישנו ערב נוסף להלוואה, וכי חלקה כערבה מוגנת בגין נטילת ההלוואה עומד על 50% מסכום ההלוואה. לטענת המבקש הוא חתם כערב נוסף על כתב הערבות לעיל, מבלי שהוסבר לו דבר באשר לערבותו ו/או להלוואתו.

לאור העובדה כי תנאי הערבות היו מפורטים על גבי מסמכי הבנק, עליהם חתמו המבקשים ואשר בהם יכלו לעיין טרם החתימה על ההסכם, אני קובע כי אין ולו הגנה לכאורה בטענה כי הדברים לא הוסברו להם באופן פרטני וספציפי ע"י פקידי הבנק.

ראה בהקשר זה ע"א 1513/99, דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם):

"כלל הוא כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו...(ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [1]; ע"א 6645/00 עו"ד ערד נ' אבן [2])".

הסתרת מידע ואי-גילוי נאות באשר למטרת ההלוואה

המבקשים טוענים כי בחוסר תו"ל ותוך מצג שווא, החתימו אותם פקידי הבנק על הסכם הערבות, כאשר בעוד שנאמר להם כי הערבות הינה לצורך נטילת הלוואה לחבות שתוענק, בפועל שימשה ההלוואה רובה ככולה לצורך כיסוי יתרת חוב קיימת של החייבת העיקרית.

סעיף 22(ב)(3) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, שעניינו חובת גילוי, מטיל על הבנק חובת גילוי והבאת הפרטים המהותיים והרלוונטיים לידיעת הערב, עוד לפני כריתת חוזה הערבות ובאשר למטרת ההלוואה והיות הערבות, ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים.

בהקשר זה נראה כי לכאורה יש ממש בטענת המבקשים, שכן מעיון בהודעות הבנק לערבים, [נספחים ה'-ו' לבקשת המבקשים] עולה כי לא צוין כלל כי הערבות הינה לחיוב קיים. למשל: בסע' 4 להודעת הבנק למבקש, צוין כי החבות הינה לחבות שתוענק, בעוד שההלוואה אשר ניתנה לחייבת, ניתנה לכאורה לצורך כיסוי יתרות החובה בחשבון העו"ש של החייבת. כמו כן, בסע' 4 להודעת המבקשת, לא סומן דבר במשבצת המתאימה ומהמקום המיועד לסימון מטרת הערבות נותר ריק. זאת ועוד, סע' 7 בשתי ההודעות לערב יחיד\ מוגן, המשמש לצורך רישום מידע מהותי אחר, נותר ריק מבלי שצוין בו דבר. 

המחוקק טרח, ולא בכדי, לציין בחוק הערבות, מספר פרטים ספציפיים שחובה לגלות לערב פוטנציאלי. אחד מהם, כאמור ב סע' 22(ב)(3) לחוק הערבות, הינו היות הערבות ערבות לחיוב קיים או המחליף חיוב קיים. יתרה מזו, המחוקק טרח גם לקבוע סנקציה מהותית על אי-גילוין של פרטים אלה, כשבעניינו עסקינן בפטור הערב מהערבות, ע"פ סע' 23(א)(5) לחוק הערבות.

זאת ועוד: המחוקק לא הסתפק בכך שהטיל על הבנקים את חובת הגילוי. ב סעיף 34(2) לחוק, הסמיך המחוקק את שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לקבוע את דרכי הגילוי של הפרטים שהנושה חייב לגלותם לערב לפי סעיף 22 לחוק. ואכן, ביום 10.5.98 התקין שר המשפטים את תקנות הערבות, תשנ"ח-1998, אשר בתקנה 1 שלהן, הנושאת את הכותבת "מסמך הגילוי לפי סעיף 22 לחוק", נקבע כך:

        "הגילוי לערב יחיד לפי סעיף 22 לחוק ייעשה במסמך נפרד מחוזה הערבות, תוך מתן הזדמנות סבירה לעיין בו לפני חתימת חוזה הערבות, כאשר —